לאחר שכשלונות פיננסיים איימו לפרק את החברה, נראה כי Sea Launch Corporation (להלן SLC) חוזרת לתחייה.
מצבה הפיננסי של החברה הלך והדרדר בשנים האחרונות, כאשר גם כשלון השיגור בינואר 2007 תרם לפגיעה בלוח הזמנים ובהזמנות, כך שבסופו של דבר נכנסה SLC לחובות שמוערכים בסכום של 2 מיליארד דולר והכריזה על פשיטת רגל (הפעלת "פרק 11") ביוני 2009. ב-4 במאי הופיעה הודעה רשמית של החברה על כך שחברת בת של תאגיד החלל הרוסי "אנרגיה", Energia Overseas Limited, תספק 30 מיליון דולר לכיסוי חובות של חברת Sea Launch. במקביל הופיעו דיווחים על כך ש"בואינג" (שהחזיקה ב-40% ממניות SLC) תמכור חלק ממניותיה לתאגיד "אנרגיה" (שהחזיק ב-25%).
ב-12 למאי הופיעה הודעה על כך ש-SLC תעבור ארגון מחדש, במהלכו "אנרגיה" תשקיע 140M$ בתמורה ל-85% ממניות החברה. כיום הופיע עוד סימן חשוב המבשר כי החברה חוזרת לעניינים: פורסם כי החברה תחזור לפעילות מבצעית (שיגורים) כבר באמצע 2011.
קצת רקע על החברה
הרעיון של שיגור לוויינים מפלטפורמות ימיות, בין אם צוללות, ספינות או פלטפורמות ייעודיות אינו חדש. כבר בשנות ה-70 איטליה שיגרה לוויינים קטנים מאזור קו המשווה ע"י רקטות Scout אמריקאיות ממתקן שיגור צף San-Marko ששימש לפניכן כאסדת נפט. בשנות ה-90 לאחר קריסת בריה"מ, פנו חברות רוסיות ואוקראיניות שעסקו בניית טילים לשוק שיגורי לוויינים. ביניהם היה תאגיד החלל הרוסי "אנרגיה" שביצע בדיקות היתכנות לשיגור מפלטפורמות ימיות. ב-1993 התחילו המגעים עם חברות "בואינג" האמריקאית, וחברת Kvaerner (כיום Aker ASA) הנורבגית. ב-1995 נוצרה החברה Sea Launch Company.
תחומי האחראיות הוגדרו להלן:
חברת "בואינג" (ליתר דיוק אחת מחברות הבת)- ניהול כללי, שיווק, בניית חופת המשגר, תהלכי שילובים (אינטגרציה) של הלוויין, בנייה ותפעול של מתקני הנמל.
"אנרגיה" - מאיץ עליון (שלב שלישי), שילובים של המשגר.
"קווארנר" - בניית פלטפורמת שיגור Odyssey וספינת ניהול השיגור Sea Launch Commander.
חלוקת ההון הרשום (בגדול, כמות המניות שהחברה יכולה להפיק) הייתה, בנוסף לערכים שהוזכרו לעיל כללה גם את חברת Kvaerner הנורבגית (20%) וחברת יוז'נויה האוקראינית (15%).
קרדיט - אתר SLC
קצת רקע על השיגורים
במשך עשור, ממרץ 1999, בה בוצע שיגור הבכורה (עם מטעד דמה) ועד אפריל 2009 בוצעו 30 שיגורים במסגרת סי-לונץ' . 90% אחוז מהם היו מוצלחים באופן מלא. השיגורים שלא היו מוצלחים:
- השיגור השלישי של SLC, במרץ 2000 הופסק ע"י הפעלת מערכת להפסקת טיסה בשנייה 471 עקב תקלה במנוע שלב 2.
- ב-2004, עקב הפסקה מוקדמת של מנוע שלב שלישי (המאיץ העליון מסוג "Block DM-SL"), הלוויין Telstar-18 הובע למסלול עם אפוגיאה נמוכה יותר (ע"פ גונטר ל- 21000 ק"מ במקום 36000, אבל כנראה הכוונה היא שהתקלה גרמה לכך שלוויין לא הגיע ל-GTO). היצרן של הלוויין, Loral/Space Systems, הצליח להביא אותו למסלול היעד (גיאוסטציאונרי, 138E) ע"י שימוש במנועי הלוויין (כנראה, אם כי איני בטוח, מסוג R-4D-11 עם דחף של כ-500 ניוטון בוואקום).
-השיגור ה-24 של לוויין New Skies-8 נכשל עקב כשל במנוע שלב ראשון שגרם לנפילת המשגר על כן השיגור שניות בודדות לאחר הפעלת המנועים. ע"פ ההודעה הרשמית של הועדה לחקירת התאונה הסיבה הייתה עצם זר (חלקיק מתכתי בגודל של מספר מ"מ) בתוך משאבת-טורבו של המנוע הראשי, ה- RD-171 הרוסי. כתוצאה מכך ארע פיצוץ שגרם נזק לפלטפורמת השיגור, ובין היתר איבוד מסיט סילון ענקי במשקל של 275 טון. המתקן החדש נבנה במפעל "באלטייסקיי" (קישור להודעה רשמית על גמר הבנייה וכמה תמונות של המתקן). בנובמבר אותה השנה, לאחר החקירה ועבודות השיפוץ, החברה היתה מוכנה להמשך שיגורים.
עוד תמונת אילוסטרציה מאותו המקור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה