לפני שנתיים, כשהיומן כבר פסק מלפעול, טרחתי לכתוב כמה מילים לכבוד מליאת 50 שנה לטיסתו של יורי גגארין. עכשיו זה תורה של האישה הראשונה בחלל, ולנטינה טרשקובה, שאקדיש לה כמה מילים (ולאחר מכן היומן יחזור לתהום הנשייה). אומנם במחשבה הראשונה אין משמעות גדולה למין של טייס החלל ברגע שהבעיות הטכנולוגיות של הטיסה נפתרו, אך על סביב החלוציות, שאלת השיוויון, וסוגיות אחרת יש מספיק חומר למחשבה...
קרדיט: ידיעות אחרונות.
לאחר השיגור של האדם הראשון בחלל, הוחלט בממסד החלל הסובייטי כי בהתאם לערך השיוויון, המרכזי באידיאולוגיה הקומינסטית, יש לשלוח לחלל גם קוסמונואטית. הקריטריונים הבסיסיים היו: ניסיון רב בצניחה, גיל עד 30, גובה עד 170 ס"מ ומשקל עד 70 ק"ג. חמש מועמדות הגיעו לפיינל, לאחר חודשים של אימונים מפרכים. כמו בבחירה של הקוסמונאוטים הראשונים, לצד יכולות גופניות וקוגניטיביות, נלקחו בחשבון גם פקטורים פוליטיים כגון מעמד חברתי וכן תכונות אופי ומידת נאמנות - זאת בהתאם לכך שמעבר לטיסה עצמה, חיכתה לאנשי החלל קריירה ארוכה גם בתור גיבורי תרבות ואף שגרירי כבוד של החברה הסובייטית בחו"ל.
הטיסה עצמה היתה מתוחה מאוד. טרשקובה בת ה-26, עם שם קריאה "צָ'אְיקַה" ("שחף"), שהתה בחלל כ-3 יממות (יותר מכל אסטרונאוט אמריקאי עד אז למשל). במהלך הטיסה, נתוני הטלמטריה וכן הקשר עם הקרקע הראה כי תפקודה הפיזי רחוק ממיטבי, אך עם זאת היא המשיכה במשימתה כמתוכנן. בשלב מסוים התגלתה בעיה בבקרת המצב של החללית - דבר שהיה קריטי לנחיתה. הבסיס לתקלה היה ככל הנראה טכני, אך גם למרכיב התפעולי היתה תרומה למצב. הבעיה נפתרה בשליחת עדכון הפקודות מהקרקע, והזנתם ע"י טרשקובה למחשב המשימה. הנחיתה עצמה בוצעה בהצלחה מלאה, וטרשקובה יצאה בכוחות עצמה מן הקפסולה, ואף חילקה את מזונה למקומיים שפגשו אותה ואכלה איתם אוכל מקומי (התברר כי לא אכלה כלל במסלול).
האישה היחידה בבריה"מ שהגיעה לדרגת אלוף (מייג'ור-גנרל). בתמונה מופיעה עם דרגות מייג'ור (רס"ן). RIAN.
הפרטים סביב אותם השעות המתוחות במסלול היו חסויים במשך הרבה שנים, וגם בין ספרי העדות יש הבדלי גרסאות, עקב דעות סובייקטיביות של האנשים השונים. אז, כמו היום, טיסתה היתה שנויה במחלוקת והעלתה שאלות לא פשוטות: האם נדרש שטייס חלל יהיה מומחה לניווט או טייס במקצועו? האם נכון לשלוח לחלל אזרחים, או שיש לשמור זאת לאנשי צבא? האם בכלל נכון לתת לאישה לטוס לחלל, לאור הממצאים (עוד לפני הטיסה הראשונה) שלתנאי חלל הקיצוניים עלולה להיות השפעה מחמירה על גוף האישה בשלבים מסוימים של המחזור החודשי? יש לזכור שהתנאים הפיזיים בטיסת החלל אז היו מחמירים יותר מאשר במעבורת, ודחיית השיגור בכמה ימים הפך את התכנון ע"פ ימים מסוימים לבעייתי. כך או אחרת, במשך כמעט 20 שנה, למרות היותה חלוצה, בריה"מ כמעט זנחה לשלוח לחלל נשים. סה"כ רק 3 קוסמנאוטיות היו בחלל מאז 1963, ועוד אחת נמצאת כיום באימונים מתקדמים. להשוואה: בארה"ב היו 45 אסטרונאוטיות (שביניהן 6 השתתפו ב-5 טיסות(!)), בקנדה, יפן וסין - שתיים, ואנגליה,צרפת וקוריאה הדרומית - טייסת חלל אחת.
בחליפת חלל. RIAN.
עם זאת, ולנטינה טרשקובה המשיכה בקריירה מוצלחת לאחר הטיסה. היא הפכה למדריכה במרכז להכשרת קוסמונאוטים, המשיכה בהכשרה מקצועית ואף סיימה בהצטיינות דוקטורת באקדמיה צבאית של חיל האוויר בהנדסת חלל. נבחרה לפרלמנט הסובייטי, ואף היתה בועד המרכזי של המפלגה. המשיכה בפעילות פוליטית וחינוכית-תרבותית גם לאחר פירוק בריה"מ, ומאז 2011 חברה בפרלמנט הרוסי מטעם מפלגת השלטון. כיום צפויה להשתתף בטקסים לכבודה בבית הנשיא. במישור האישי התחתנה עם הקוסמונאוט אדריאן ניקולייב, ונולדה להם בת (הילד הראשון ששני הוריו היו טייסי חלל). בהגיעתה של הבת לבגרות התגרשה, ולאחר מספר שנים נישאה בשנית.
אך נחזור לשאלה המעניינת ביותר, הלא היא שאלת המגדר. הטיסה החלל, לפחות בעשוריה הראשונים, נחשבה לאחד האתגרים העילאיים והמלהיבים ביותר שעומדים בפני האנושות. גם אני עצמי רואה בה הרבה יותר מ-"טיסת שירות עבור תחנת החלל" או משימה פוליטית עבור מדינה ספציפית. חלל הוא מרחב שעל האנושות לכבוש, במוקדם או במאוחר, ובוודאי שהחצי (היפה) של האנושות שותף לאתגר זה. ההבדלים הפיזיולוגיים בין גברים ונשים ברורים לכל בר דעת, ולכן לא כל קריאה ל-"שיוויון" הגיונית או רלוונטית. ייתכן גם שלמרות שבתכונות מסוימות לגברים (בממוצע) יש יתרון כלשהוא, בתכונות אחרות יבלטו דווקא הנשים. ברוב המקרים יש להכריע ע"פ שיקול מקצועי בלבד (שלמגדר אין שום השפעה רצינית עליו), ולעיתים ע"פ שיקולי יעילות (האם אפשר תיארטית להקים גדוד טנקים שבו משרתות נשים בלבד? אפשר. אבל האם צריך?). עם זאת, בתחומים מסויימים יש לשים דגש גם על הזדמנות שווה באמת. וכל עוד טיסה לחלל היא דבר השמור למעטים העוברים הכשרה מתאימה, הערכים הממוצאים חשובים הרבה פחות, ולכן ניתן וצריך לבחור טייסי חלל משני המגדרים.
מי יודע, אולי נחיה כולנו לראות אחרי 2-3 אסטרונאוטים "כחול-לבן" גם אסטרונאוטית ישראלית בחלל :-)
טרשקובה (בת 73) ביחד עם האסטרונאוטית האמריקאית קט'רין קולמן, 2010.
אך נחזור לשאלה המעניינת ביותר, הלא היא שאלת המגדר. הטיסה החלל, לפחות בעשוריה הראשונים, נחשבה לאחד האתגרים העילאיים והמלהיבים ביותר שעומדים בפני האנושות. גם אני עצמי רואה בה הרבה יותר מ-"טיסת שירות עבור תחנת החלל" או משימה פוליטית עבור מדינה ספציפית. חלל הוא מרחב שעל האנושות לכבוש, במוקדם או במאוחר, ובוודאי שהחצי (היפה) של האנושות שותף לאתגר זה. ההבדלים הפיזיולוגיים בין גברים ונשים ברורים לכל בר דעת, ולכן לא כל קריאה ל-"שיוויון" הגיונית או רלוונטית. ייתכן גם שלמרות שבתכונות מסוימות לגברים (בממוצע) יש יתרון כלשהוא, בתכונות אחרות יבלטו דווקא הנשים. ברוב המקרים יש להכריע ע"פ שיקול מקצועי בלבד (שלמגדר אין שום השפעה רצינית עליו), ולעיתים ע"פ שיקולי יעילות (האם אפשר תיארטית להקים גדוד טנקים שבו משרתות נשים בלבד? אפשר. אבל האם צריך?). עם זאת, בתחומים מסויימים יש לשים דגש גם על הזדמנות שווה באמת. וכל עוד טיסה לחלל היא דבר השמור למעטים העוברים הכשרה מתאימה, הערכים הממוצאים חשובים הרבה פחות, ולכן ניתן וצריך לבחור טייסי חלל משני המגדרים.
מי יודע, אולי נחיה כולנו לראות אחרי 2-3 אסטרונאוטים "כחול-לבן" גם אסטרונאוטית ישראלית בחלל :-)
הבלוג שלך נהדר!
השבמחק